פיטורים (או פיטורין) שלא כדין הם הפסקת עבודה של עובד על ידי מעסיקו בניגוד לחוק, הסכם או הלכה משפטית[1].
לפיטורים אלו סיבות רבות ומגוונות, בהן:
פיטורים שלא כדין אסורים במדינות רבות באנגליה בה על המעביד מוטל הנטל להוכיח שהנימוקים לפיטורין היו הוגנים, ואם לא יעשה זאת ראשי העובד לתבוע את המעסיק לצורך קבלת פיצוי נוסף מלבד פיצויי פיטורים.
אפליה בשוק העבודה מוגדרת כהבחנה בין קבוצות חברתיות שונות שלא על בסיס שיקולים כלכליים טהורים (לדוגמה: על בסיס מין או דת), כלומר- כל אפליה שאינה על בסיס מעמד כלכלי. גם הבחנה בה שיקולים כלכליים טהורים הם מתווכים לאפליה עקיפה (לדוגמה: אפליית נשים בשל העובדה כי היריון פוגע בפריון העבודה שלהם) נחשבת לאפליה בשוק העבודה. האפליה בשוק העבודה היא צורה של אפליה כלכלית.
בישראל האוכלוסיות הסובלות מאפליה בשוק העבודה הן החברה הערבית, החרדית, מזרחים[1], יוצאי אתיופיה ומבוגרים. מאפליה מסוימת, בעיקר בתחום השכר, סובלות גם הנשים. על מנת לתקן אפליות אלו החוק קבע שיטה שנועדה ליצור עדיפות לקבוצות אלו המכונה 'העדפה מתקנת', ומטרתה לתעדף אוכלוסיות המועדות לאפליה. קיימת ביקורת אקדמית על נחיצות ויעילות אפליה זו[2].
חוקי העבודה בישראל, כמו במדינות מערביות אחרות, אוסרים על אפליה. הגופים המרכזיים המטפלים במניעת אפליה בשוק העבודה בישראל הם יחידת האכיפה של חוקי העבודה ונציבות שוויון הזדמנויות.
הטרדה מינית היא התנהגות של כפייה בהקשר מיני, לרבות הבטחה בלתי הולמת לתגמול תמורת אינטראקציות מיניות.[1]
הטרדה מינית יכולה לכלול הערות ומגע מיניים במסגרת אינטראקציה לא מינית, כמו הטרדות מילוליות או פיזיות בהקשר הגוף והזהות המגדרית. לעיתים הערה בודדה תיחשב להטרדה מינית ולעיתים דפוס של שתי הערות ויותר בפרק זמן נתון ייחשבו להטרדה מינית. הדבר תלוי בעיקר עד כמה כל הערה היא מינית, באיזה אופן נאמרה והאם מטרתה לכפות אינטראקציה מינית.
למרות החוקים המקיפים בהקשר להטרדה מינית, הם בדרך כלל אינם אוסרים על הערות והקנטות פתאומיות או מקרים בודדים וקטנים – כלומר, הם אינם מכסים "קוד נימוס כללי".[2] במקום העבודה, הטרדה עלולה להיחשב לבלתי חוקית כאשר היא תכופה או חמורה ויוצרת סביבת עבודה עוינת או פוגעת, או גורמת להחלטה שלילית על ההעסקה. לדוגמה: כשהקורבן מחליט להתפטר עקב ההטרדה, או שמורידים אותו דרגה או שמפטרים אותו עקב כך.
הטרדה מינית היא סוג של אפליה בלתי חוקית בתעסוקה במדינות רבות, והיא סוג של התעללות מינית ופסיכולוגית ובריונות.
יחסי עבודה הם המערכת המשקפת את כל השחקנים במסגרת החברתית הקשורה לעבודה במתכונת של עובד ומעסיק, מערכת שנהוג לכנות אותה במחקר הכלכלי "שוק העבודה". שחקניו מחולקים לשלוש קבוצות:
ניתן לפרש יחסי עבודה בצורתם המלאה, הכוללת כל התרחשות כלכלית וחברתית בשוק העבודה, או בדרך המצמצמת, הכוללת מגע על בסיס הסכמי השכר. יש המציינים יחסי עבודה אך ורק כמגע המאופיין בפעילותם של נציגי עובדים שונים.
בכל יחסי עבודה קיים מתח מתמיד בין שיתוף פעולה בין גורמים אלו, לבין היווצרותם של סכסוכי עבודה.
החוקר א' שירום חילק ב-1983 את יחסי העבודה לארבע רמות (מהמצומצמת למקיפה):
אין באמור לעיל בכדי להוות משום יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, הכתוב לעיל מהווה תיאור כללי בלבד ובלתי מחייב.
כל הזכויות שמורות © 2022