ייפוי כוח מתמשך נועד לאפשר לאדם לקבוע מראש כיצד ועל ידי מי יטופלו ענייניו, כאשר הוא לא יוכל לקבל עוד החלטות בעצמו.
תיקון מספר 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962( להלן: "חוק הכשרות"), אשר נכנס לתקפו בחודש אוקטובר 2016 
שינה את סדרי הדין כפי שנהגו על פי חוק הכשרות המשפטי והאפוטרופסות, ויצר, בין היתר, את מוסד ייפוי הכוח המתמשך. 
טרם התיקון לחוק, חלו שינויים בתפיסות החברתיות בארץ ובעולם, במסגרתם
הוחלפה הגישה הפטרנליסטית כלפי אוכלוסיות שאינן יכולות לדאוג לענייניהם, ובמקומה קמה גישה המבקשת לשים דגש על כבודם וזכויותיהם אוכלוסיות אלו, תוך שימת דגש על עצמאותם, רצונם, וכבודם.

• ייפוי הכוח יכול להיערך על ידי כל אדם מעל גיל 18, שמבין את משמעות ייפוי הכוח המתמשך ואת תוצאותיו.
• ייפוי הכוח קובע מי יהיה מיופה הכוח וכיצד עליו לפעול בנושאים שונים. למידע מפורט על סמכויות מיופה הכוח והתנאים שחלים עליו ראו מיופה כוח לייפוי כוח מתמשך.
• ייפוי כוח מתמשך יכול להיות בעניינים אישיים (כולל רפואיים) ובענייני רכוש, בכולם או בחלקם. כניסתו לתוקף של ייפוי הכוח רלוונטית רק לתחומים שצוינו בו במפורש:
  
  • ייפוי כוח מתמשך בעניינים אישיים מתייחס לרווחתו האישית של האדם, לצרכיו היומיומיים, למקום מגוריו, לבריאותו, לענייניו הגופניים, הנפשיים או החברתיים.
  • אם רוצים, ניתן לערוך ייפוי כוח מתמשך שמתייחס לעניינים הבריאותיים בלבד. למידע נוסף ראו ייפוי כוח לטיפול רפואי.
  • ייפוי כוח מתמשך בענייני רכוש מתייחס לטיפול בכלל נכסיו, כספיו והתחייבויותיו של האדם.
• יפוי הכוח יכול לקבוע הנחיות ברורות בנושאים מסוימים, או להשאיר למיופה הכוח את שיקול דעת לפעול כראות עיניו.